טקסט כריכה אחורית

הספר "דליה יקרה" איננו סיפור תולדות חיים בלבד. רונית יער פונה אל אחותה המתה, ממנה נפרדה באירוע טראומטי בהיותן ילדות קטנות, ופורשת בפניה את חוויות חייה בגילוי לב נדיר.

מות האחות הותיר אחריו כאב שאין לו מרפא, וחיים מלאי מאבקים. הכותבת, שהגיעה לדרגות פיקוד גבוהות בצבא ולתפקידים משמעותיים במשטרה, אינה חוששת לחשוף בפני הקורא את הקונפליקטים והבעיות אליהם נקלעה, בצד ההצלחות והסיפוק שחוותה.

רונית יער סוגרת מעגלים, והקורא מצטרף אליה במסעה המרתק אל חייה הציבוריים והאישיים. היא מספרת על חוויות של אישה חזקה, מלאת מרץ והעזה, מלאת שמחת חיים, מוקפת בחברים, המארגנת בביתה ערבי שירה בציבור והגאה להיות אם מאושרת לבנה, שמוצאת את עצמה לעתים חסרת אונים מול אנשים חורשי רעה, הגורמים לה צער וכאב. במילים פשוטות ובהירות עושה רונית יער צדק עם עצמה, ובצד תיאור השמחה בחייה, אינה חוששת לצאת נגד העוולות ואי הצדק שעמדו בדרכה.

לפני שהיא מספרת לאחותה דליה על אירועים קשים שחוותה, היא כותבת: "שנים רבות לאחר שהתרחשו הדברים, אני מנסה לעשות בהם סדר ולתאר אירוע אחרי אירוע כפי שאירעו באמת. זוהי כרונולוגיה של אירועים שנראים לי כמו קרונות מטורפים של רכבת הרים שירדה מן הפסים אל סופה הבלתי ידוע. רק על עצמי לספר ידעתי, אך הסיפור שאספר לך כאן, דליה, הוא סיפורם של רבים, רבים."